לחם חי בע"מ נ' עיריית חולון

פסק דין

א.ערעור על החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה של עיריית חולון, אשר ניתנה ביום 31.8.2009, ואשר לפיה נדחה בחלקו ערר המערערת, לחם חי בע"מ, כפי שיפורט בהמשך.

ב.העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן:

הנכס מושא המחלוקת הוא שטח הנמצא ברחוב הנפח שבתחום שיפוט עיריית חולון (להלן: "העיריה") ובו מפעל המערערת ושטחי קרקע (להלן: "הנכס").

עד שנת 2007 לא הטילה העיריה על המערערת חיובי ארנונה בגין שטחי הקרקע שבנכס.

בחודש ינואר 2007 הנפיקה העיריה למערערת שומת ארנונה לשנת הכספים 2007 בגין הנכס. על פי שומת הארנונה השיתה העיריה על המערערת ארנונה בסיווג של 'קרקע תפוסה' בגין שטח בן 4,832 מ"ר. לאחר שקיבלה המערערת, לבקשתה, את פירוט שטחי הנכס לחיוב בארנונה וסיווגם, הגישה המערערת ביום 28.3.2007 השגה על שומת הארנונה. בהשגה טענה המערערת כי שטח הקרקע בנכס נחלק לשלושה חלקים: שטח שנעשה בו שימוש; שטח ירוק ושטח שלא נעשה בו שימוש והוא בבחינת 'אדמת בניין' ולכן אין להטיל בגינו חיובי ארנונה. המערערת אמדה את שטחי הקרקע שאין, לטענתה, להטיל עליהם חיובי ארנונה בכ-3,000 מ"ר.

ביום 21.5.2007 ערכה העיריה, באמצעות פקח מטעם מחלקת השומה (מר איגור) מדידה וביקורת חוזרת בנכס המערערת לחישוב השטח לצורכי ארנונה (להלן: "הביקורת"). ביום 22.5.2007 נרשם דו"ח סיכום של הביקורת, שנערכה יום קודם לכן בשטח. הדו"ח לא נרשם על ידי הפקח שערך את הביקור בנכס אלא על ידי מר רחמים בינוני, מנהל מחלקת השומה בעירייה (להלן: "דו"ח הביקורת").

ביום 24.5.2007 דחתה העיריה את טענות המערערת במכתב, וטענה בין היתר, כי כל שטח הקרקע המהווה את נכס המערערת תחום ומגודר, ומשכך הוא בבחינת 'קרקע תפוסה' המחויבת בארנונה.

ביום 3.7.2007 הגישה המערערת ערר על החלטת העיריה האמורה לועדת ערר לענייני ארנונה. טענתה העיקרית של המערערת בערר היתה כי חלק מהקרקע בהחזקתה ששטחו 2,568 מ"ר, מיועד לגינון, לא נעשה בו שימוש ולפיכך אין להשית בגינו חיובי ארנונה בתעריף ארנונה של 'קרקע תפוסה'.

ביום 27.8.2008 התקיים דיון בערר. בתום הדיון בערר קבעה הועדה כדלקמן:

"העיריה תמציא את דו"ח הביקורת ככל שישנו לוועדה ולעוררת בתוך 14 יום, לצדדים ניתנת ארכה, לא ארכה פרק זמן של 30 יום לנסות להגיע להסכמה ביניהם, ביחס לחיוב של הקרקע התפוסה בשנת 2007. אם ממילא תתקבל הודעה בתוך 30 יום תראה הועדה עצמה כחופשית לתת החלטה בערר. זה לא תנאי מהותי לדיון" (נספח 12 לערעור).

ביום 16.9.2008 המציאה המשיבה לוועדה את דו"ח הביקורת בגין הנכס מיום 22.5.2007.

ביום 11.12.2008 הגישה המערערת לועדה תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים מטעמה. כן מסרה המערערת לועדת הערר הודעה, שלפיה המשא ומתן בין הצדדים לא צלח, ועתרה כי ייקבע מועד לשמיעת הוכחות בתיק הערר.

ביום 31.3.2009 פנתה המערערת, בשנית, לועדת הערר בבקשה לקבוע מועד לדיון ולשמיעת ראיות בערר. בבקשה זו ציינה המערערת כי העיריה לא התנגדה לבקשתה לקביעת מועד לשמיעת הוכחות.

בינתיים התחלף מותב ועדת הערר, וביום 22.6.2009 ערך המותב החדש של ועדת הערר ביקור בנכס (להלן: "הסיור"). ביום 5.8.2009 פנתה המערערת לועדת הערר ועתרה לקבל עותק של פרוטוקול הדיון שהתקיים במסגרת הסיור בנכס. כן ביקשה המערערת, פעם נוספת, לקבוע מועד לשמיעת ראיות בערר.

ביום 31.8.2009 קיבלה ועדת הערר, באופן חלקי, את הערר. החלטת ועדת הערר נסמכה ברובה, אם לא כולה, על הסיור שנערך על ידה בשטח והדברים שנמסרו לה בשטח על ידי נציגי המערערת. ועדת הערר קבעה כדלהלן:

"בשטח הדרומי [של הנכס – י.ש.] נעשה שימוש ממשי בוודאי כזה העולה "כדי ניצול מסוים כלשהו" של שטח הקרקע...לעומת זאת בשטח המזרחי לא נעשה שימוש כלשהו ומשמע שאין מדובר ב"קרקע תפוסה" אלא באדמת בניין שאינה נושאת בחיוב בארנונה.

לנוכח כל המפורט לעיל, הוועדה קובעת כי:

הערר נדחה ככל שהוא נוגע לשטח הדרומי.

הערר מתקבל ככל שהוא נוגע לשטח המזרחי. מאחר והעיריה גבתה ארנונה בשנת 2007 בגין שטח זה, עליה לזכות את העוררת בסכום הנדרש (בשים לה להיקף השטח בו מדובר, כ -339 מ"ר)".